לקום ולהיות: מה זה בכלל?
לקום ולהיות זה לא לחלום חלומות, וזה גם לא להתעלם מהמציאות. זה לקבל את הקיים, ולפעמים גם נסיבות מעפנות של החיים, ולעשות כל מה שאפשר בתוך הסיטואציה. גם היום, כל יום. ככה זזים.
ותודעה עסקית מנצחת? היא כפופה לפרשנות ולדפוסים שהתקבעו ממיליארדי חוויות חיים. מודעות עצמית היא מסע של חיים שלמים, ולכן מתאמנים עליה כל בוקר מחדש.
לגדול דורש אמונה, השקעה ובחירה
כולם חולמים, אבל לא כולם מעזים.
המנכ“ל והעובד באותו אדם
העצמאות וחופש הבחירה הם הדבר הכי טוב בעסק, והם גם הדבר הכי מאתגר, כי הכל בידיים שלכם. אתם המנכ“ל שמחליט, מתכנן, חולם ומגדיר יעדים, ואתם גם העובד שצריך להוציא הכל לפועל: לכתוב, לשווק, לענות ללקוחות, ולעשות הכל שוב מחר בבוקר.
כולם יודעים מה צריך לעשות. האתגר הוא להחזיק את עצמכם באנרגיה של עשייה ותנועה, כי יש מרחק עצום בין להבין מה לעשות לבין לקום ולעשות את זה באמת.
לקחת במה זו לא זכות, זו חובה
יום אחרי יום: לעלות על הבמה, לקחת מיקרופון ולהגיד משהו מעניין.
להביא את העסק לתודעה
שיראו ויזכרו אתכם, גם כשאתם לא בחדר.
להביא את עצמכם לפרונט
מה שגורם לאנשים לבחור בכם הוא לא המקצוע, אלא מי שאתם.
להחליט כל יום מחדש
לקום, לעשות ולהיות. כל יום, וגם היום.
ואל תפחדו להיות שונים או לערער על הסטטוס קוו בענף. בממלכה שלכם, אתם קובעים את החוקים. כשמשהו מפריע לכם, אתם לא מתיישרים: לוקחים במה, אומרים שהמלך עירום, ומזמנים אליכם לקוחות שחושבים בדיוק כמוכם.
להפסיק לחכות לאישורים
לחפש שמישהו יאשר, יסמיך או יכתיר אתכם, זה כבר לא רלוונטי בעולם העסקים. אף אחד לא מסמיך אתכם להיות תלמידים, הורים או מנכ“לים.
תזכרו את זה
הביטחון מגיע עם הניסיון, ולא להפך.
קופצים למים ולומדים לשחות עם הזרם. וזה קורה גם לעסקים ותיקים, כשהם נכנסים למוצרים חדשים או לקהלים חדשים: כמו להפוך מתייר לתושב במדינה זרה.
שוויון נפש
כמה קל לראות שאחרים מהממים, אמיצים וטובים, וכמה מאתגר לראות את עצמכם באותו אופן, גם כשאתם עושים בדיוק את אותן פעולות. המשקפיים שדרכם מסתכלים על אחרים נקיות, ואלה שדרכם מסתכלים על עצמכם הן משקפי הערך העצמי.
שוויון נפש הוא נקודת האיזון, כמו במאזניים: בין הידיעה שכבר עברתם המון ואפשר ללמוד מכם המון, לבין ההבנה שיש לכם עוד טונות ללמוד. כשמרגישים את שניהם בו בזמן, יש:
אגו
יש הבנה שלכל אחד דרך שונה וכלים שונים למסע.
ריצוי מלמטה
בלי אשמה, בושה, התנצלות והצטדקות. מלא כבוד לעצמכם ולדרך שלכם.
הקטנה מלמעלה
בלי ביקורת, האשמה או זלזול. מלא כבוד לאחר ולדרך שלו.
ומשם אפשר לראות את עצמכם במשקפיים נקיות, ולדעת שאתם מיוחדים בדיוק כמו שאתם, ויכולים לעשות הכל אם רק החלטתם.
אחריות על מה שבאחריותכם
העולם משתנה בקצב מסחרר. אין מה לעצור ולהתווכח, ואין מה להתבאס או להילחם. אלה העובדות, ומכאן האחריות לפעול: למצוא את הדרך ואת הכלים שעובדים לכם, ללמוד לאהוב את הקדמה ואת הטכנולוגיה. דמיינו מישהו שנלחם במחשב הביתי. זה עזר לו?
אחראים רק על מה שבאחריותנו, ואף פעם לא נלחמים מול עובדות ומציאות: מסתגלים וממשיכים. ואם העסק לא נראה כמו שאתם רוצים, האחריות לשנות אותו בידיים שלכם:
חלאס תירוצים
הקיץ, החגים, האלגוריתם, המצב במשק. הכל משתבש כל רגע והגבינה זזה, אז זזים יחד איתה.
מחליטים גם בלי ודאות
לאף אחד אין ודאות איזה מוצר או מהלך יצליח. מתכננים מהלכים קצרים וחדים, זזים ומתקנים תוך כדי תנועה.
מה שלא מטפלים בו נובל
כסף, תמחור, שיווק, לקוחות, קשרים ומקצועיות. שום חלק לא יכול להיות מוזנח לאורך זמן.
מריצים תהליכים לאורך זמן
הציפייה לתוצאות מהירות גורמת לנטוש מהלכים טובים מוקדם מדי. שום טקטיקה לא טובה יותר מנחישות, עקביות והתמדה.
נותנים לקהל להכיר אתכם
יש עוד מלא כמוכם, וזה בסדר. בוחרים בכם בגלל הרעיונות, העמדה, האישיות, האנרגיה והדרך שלכם.
כשמייאש: תגבירו
כתבתם, התאמצתם, צילמתם, בניתם מוצר, מדריך או קורס, ואחרים לא רואים, לא מגיבים ולא קונים. הייאוש, הבלבול, ההצפה והקולות המקטינים. גם הכי מפורסמים והכי מצליחים, בכל תחום, מרגישים את זה. אחד ירגיש פעם ביום והשני פעם בחודש, ושניהם יקומו שוב ושוב לעוד יום חדש של עבודה.
לא הולך כמו שרוצים? אז תגבירו: במחשבות טובות, באמונות מעצימות ובפעולות מקדמות. הצלחה לוקחת זמן, ואין דדליין להגשמה. דברים טובים קורים לאנשים שמעזים, בתנאי שהם מתמידים.
העיקר שממשיכים: לוקחים אחריות, מובילים, עושים, מנסים, טועים, ושוב קמים.
להיות העוגן של מישהו אחר
כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו, וכל בעל עסק צריך אחד כזה. מישהו שישאל באמת, באמת: מה שלומך? הידיעה שיש מישהו שאכפת לו ממלאת מצברים לעשייה, נותנת אמונה בדרך ומשחררת עומס רגשי.
ומה עושים כשאין כזה? כל מה שחסר לכם, קודם מחלקים לאחרים, עם כוונה טובה ונקייה. לקוחות קיימים או כאלה שנעלמו, ספקים וקולגות: איך תוכלו להיות עבורם העוגן בסערה?
להיות שם עבור מישהו אחר מחזיר אתכם למסלול, מקפיץ אתכם קומה וממלא אתכם בתחושה של מסוגלות, אחריות ועוצמה. ככה עוברים מהישרדות לעשייה, ליוזמה ולקיחת אחריות. זו מנהיגות.
תרגיל הבוקר
העתיקו, וענו בכל בוקר על שאלה אחת או שתיים:
- איפה הייתי לפני שנה, ואיפה אני היום? מה כן הספקתי, בניתי והגשמתי?
- איזו במה אני לוקח/ת השבוע, ומה המשהו המעניין שאגיד עליה?
- איזה תירוץ אני מפסיק/ה להגיד מהיום?
- איזו החלטה אקבל השבוע, גם בלי ודאות?
- למי אהיה היום העוגן? את מי אשאל באמת מה שלומו?
- מה משימת הפוקוס שלי להיום, זו שתיתן לי תחושת התקדמות אמיתית?
- מי אני כשאני רק אני, בלי הפחד ובלי הקולות המקטינים?
בקיצור
- לקום ולהיות: מקבלים את המציאות ועושים כל מה שאפשר בתוכה
- לקחת במה זו חובה, לא זכות
- הביטחון מגיע עם הניסיון, ולא להפך
- שוויון נפש: בלי ריצוי מלמטה ובלי הקטנה מלמעלה
- אחראים על מה שבאחריותנו, מסתגלים וממשיכים
- כשמייאש מגבירים, וגם יודעים לנשום
- מה שחסר לכם, קודם נותנים לאחרים
קמים ונהיים ענקיים מהחיים.